– עצירות כרונית מוגדרת כפחות משלוש יציאות בשבוע.
– ידוע שכ-30% מכלל האוכלוסיה, בעיקר המבוגרת סובלים מעצירות כזאת או אחרת.
– יש לזכור שבמקרים אילו יש לפנות לטיפול במרככי צואה, וכמובן לבצע קולונוסקופיה לשלול תהליך גידולי במעי.
– כ-30-50% מתוכם סובלים מבעיית התרוקנות-ז.א.-קיים צורך יום יומי ליציאה אך ההתרוקנות ממושכת ודורשת עזרה מכאנית (ידנית או חוקנים). קיימת תחושת סתימה והתרוקנות לא שלימה.

הסיבות העיקריות לתופעה זו הן רקטוצלה וצניחת מעי פנימית או חיצונית.

רקטוצלה

– מדובר בפגיעה ממושכת והחלשות עם השנים של הספטום הרקטוואגינאלי.
– בעשור החמישי והשישי עם הירידה ההורמונאלית והחלשות(וצניחת) שרירי ריצפת האגן הבעיה באה לידי ביטוי קליני.
– בזמן לחץ ליציאה קצה הדופן החלשה יורד קידמית ונוצר מעין שק קידמי (הרקטוצלה) והצואה נידחפת לתוכו במקום החוצה.

התלונות

לחץ מתמיד ליציאה ואי יכולת להתרוקן, החולות ניזקקות לעזרה ידנית דרך הנרתיק כדי להתרוקן. לפעמים מופיעות תלונות של מלאות , התרוקנות חלקית,כאב ,דימום וכיתום. יציאות אחת ל 5-10 ימים, אי נוחות בעמידה.

האבחנה

בדיקה רקטלית ודרך הנרתיק. אישרור – דפקוגרפיה – צילום דינאמי של פעולת מתן הצואה, אולטרסאונד דינמי ו-MRI דינמי

ההוריות לניתוח

– עצירות, קושי בהתרוקנות וצורך בעזרה ידנית
– בדיקה פיסיקלית ודפקוגרפיה חיוביות
– נוכחות צניחה פנימית

למעשה ניתן לדבר לא רק על רקטוצלה אלא מיכלול פאתולוגיות הגורמות לחסימה רחיקנית של מוצא הצואה: ODS-Obstructed Defecation Syndrome, אחת הסיבות היותר שכיחות היא צניחת מעי מלאה דרך פי הטבעת אם רק בזמן יציאה ואם כל הזמן.